20/11/2023
מחדשים את הבית – והפעם: החללים שכולנו שוכחים שנה חדשה בפתח, וזה בדיוק הזמן לבחון את עיצוב הבית שלנו ולבדוק באיזה חלל שכחנו לטפל עד היום. כתבה שלישית בסדרה הסלון מתוקתק, המטבח מדויק וחדר הילדים מעוצב לפרטי פרטים – ובכל זאת, כמעט אצל כולנו אפשר למצוא חלל או שניים שנזנחו בתהליך עיצוב הבית. לקראת השנה החדשה, החלטנו לשים את הזרקור על כל אותם חללים שאנחנו נוטים לשכוח, ולבדוק איך אפשר להשקיע דווקא בהם. מה קורה בחדר השינה? זה אולי יישמע מפתיע, אבל אחד החדרים שמככבים במצעד החללים הנשכחים הוא חדר השינה הראשי. "מהניסיון שלי, החלל שבדרך כלל אנשים נוטים להזניח הוא חדר השינה של ההורים", אומרת המעצבת חן אברמוף. "תמיד דואגים לחלל הציבורי ולילדים, ורק את ההורים משאירים לסוף". גם מעצבת הפנים יעל שביט מסכימה שחדר ההורים מופלה לא פעם לרעה. "אני שומעת לא מעט מלקוחותיי שאת מרבית זמנם הם מבלים בחללים הציבוריים, ובחדר השינה הם רק ישנים ולכן הוא מצוי בסדר עדיפויות מאוד נמוך מבחינת התקציב ותכנון השיפוץ". אם אתם רוצים לרענן את עיצוב הבית, אולי כדאי שתעיפו מבט בחדר השינה שלכם. בכל זאת, זה המקום הראשון שאתם פוגשים בבוקר והאחרון שאתם רואים לפני השינה. חדר השינה הוא גם מקום המפלט מכל הרעשים והטרדות שבחוץ, אז אפשר לפרגן לו עם תאורה מושקעת או לפחות עם סט מצעים חדש. איפה אתם עובדים? מגפת הקורונה הובילה להרבה השלכות שלא צפינו מראש – אחת מהן היא הפיכתו של חדר העבודה לאחד החדרים החשובים ביותר בבית. למרות השדרוג המהיר במעמד, החדר הזה עדיין לא מקבל את היחס שמגיע לו. "היום חדרי העבודה הפכו לחלק חשוב, אולם גם אם נמצא מקום עבורם, לקוחות לא תמיד בוחרים לעצב אותם", אומרת המעצבת יפעת אברמסון. "דבר זה קורה מכמה סיבות. כיוון שבדרך כלל משאירים את החדר הזה לסוף, לפעמים לא נשאר תקציב עבורו או שכבר אין כוח להשקיע עוד אנרגיה בעיצוב של חלל נוסף". גם המעצבת טל מאיו הלוי מסכימה שחדר העבודה היה מוזנח במשך תקופה ארוכה, אך היא מציירת תמונה אופטימית יותר. "עד פרוץ מגפת הקורונה, החדר שהיה מקבל את ההתייחסות המעטה ביותר היה חדר העבודה. הוא סבל לרוב מהזנחה, והיה מעין מחסן בתוך הדירה", היא אומרת. "כיום רבים מהלקוחות מבקשים לעצב את חדר העבודה מחדש, או להוסיף חדר כזה בבית. החלל הזה, שהיה מעין ברירת מחדל עד הקורונה, וכלל לא היה קיים בדירות רבות, הפך להיות אחד ממוקדי תשומת הלב הגדולים ביותר בעת העיצוב". ומה לגבי חדר העבודה שלכם? טרחתם לעצב אותו מחדש בשנה החולפת? זה הזמן להרים את הראש מהקלסרים ולבדוק. להסתיר את הכביסה המלוכלכת כמה מהמעצבים שאליהם פנינו טוענים שהחללים הנשכחים בעיצוב הבית הם האמבטיות וחדרי השירות. מאחר שמדובר בחללים פרטיים שלא חשופים לעיני כל, קל לזנוח את הטיפול והתחזוקה שלהם, ולהפוך אותם לנקודת התורפה של הבית. לדברי המעצב עידו כספי, אחת הבעיות הגדולות עם עיצוב החדרים הרטובים קשורה בתכנון לקוי. "חדר הרחצה הוא חלל מאד פונקציונאלי אבל לא תמיד לוקחים בחשבון בתכנון השטח את מספר המשתמשים בו", הוא מסביר. "וכך, לאורך זמן הוא מאבד מהחן שלו והופך לחלל צפוף ולא נעים". מעצבת הפנים עליזה כהן מדגישה שגם חדרי השירות נוטים להיאבד בתהליך העיצוב. "אנשים חושבים שזה חלל שירותי ופרטי ולכן לא משקיעים בו הרבה מחשבה, אבל האמת היא שאפשר להפוך אותו לחלל כייפי", היא אומרת. "באמצעות ריצוף קצת אחר כגון משושים או אריחים מצוירים ושילוב של כיור לכביסה ביד ונגרות מותאמת אישית, אפשר ליצור חדר שירות מעוצב, הרמוני וסופר פונקציונלי". החללים שנעלמו בדרך אף אחד לא ישכח את הסלון או המטבח, וגם את חדרי השינה קשה לפספס – אבל יש כמה אזורים שמצליחים להיעלם בתהליך עיצוב הבית. אחד מהם הוא המסדרון שמחבר בין כל החללים ומשמש לא פעם כציר תנועה מרכזי. "לקוחות נוטים לחלק את תקציב השיפוץ של הבית לחללים מוגדרים וברורים ושוכחים את המסדרון המחבר בין כולם", אומר המעצב שבי מזרחי. "הרבה פעמים המסדרון מקבל יחס שולי הן בחומרים והן בתקציב". המעצבת גלית בלוריאן מציפה בעיה אחרת. לדבריה אנשים כל כך מתמקדים בעיצוב הפנים שלפעמים הם שוכחים את עיצוב החוץ – כלומר את המרפסת. "בדירות הקטנות בישראל כל ס"מ חשוב, כולל המרפסת, אבל לצערי הרבה משתמשים בה רק לתלות את הכביסה", היא אומרת. "בישראל חם רוב השנה ואפשר בהחלט לנצל את המרפסת אם היא מטופחת ומזמינה. גם במרפסת הכי קטנה אפשר לשתול עציצים וצמחי תבלין, לארגן פינת ישיבה מדליקה ולהוסיף תאורת אווירה ואקססוריז".
בין הקרחונים: ביקור מופלא במרחצאות באיסלנד מתכננים לבקר בארץ הקרח והאש? חמישה אתרי מרחצאות באיסלנד שישנו את כל מה שחשבתם על המושג ספא בשבועות האחרונים איסלנד עלתה לכותרות בעקבות התפרצות הר הגעש פאגראדלס, אבל האמת היא שיש למדינה הזאת הרבה יותר מאשר לבה להציע. השילוב של פעילות גיאותרמית ייחודית ומזג אוויר קר, הפך את הרחצה בבריכות חמות לאחד הבילויים המועדפים על המקומיים, וגם התיירים מתאהבים בקונספט הזה מהר מאד. לצד בריכות טבעיות שחבויות באזורים נסתרים, אפשר למצוא באי גם מספר אתרי ספא מאורגנים שמציעים בילוי נוח ומפנק. חובבי העיצוב שבכם ישמחו לדעת שהמרחצאות באיסלנד הם גם הזדמנות להתרשם מאדריכלות ייחודית שנותנת כבוד לטבע, ולראות איך אפשר ליצור הרמוניה אמיתית בין פנים וחוץ. ספא קראומה – Krauma המיקום: Deildartunguhver אדריכלות: Brynhildur Sólveigardóttir שנת הקמה: 2017 מעט מערבית לעיר הבירה רייקאוויק, נמצא אתר המרחצאות Krauma. מדובר באתר חדש יחסית שנפתח רק בשנת 2017, וכולל חמש בריכות גיאותרמיות, שתי סאונות וחדר הירגעות שקט שבו אפשר לנוח בין טבילה לטבילה. המים, אם תהיתם, מגיעים ישירות מהקרחון הסמוך, ומווסתים לטמפרטורה שנעה בין 38 ל-41 מעלות. לצד המתקנים המפנקים, אחד היתרונות המרכזיים של הספא הוא המיקום שלו. מרחצאות Krauma מוקפות במעיינים החמים הטבעיים העוצמתיים ביותר באירופה, ובעת השהות בספא אפשר לראות את האדים שעולים מבטן האדמה. העיצוב של המקום מתכתב גם הוא עם הסביבה. הבריכות מחופות בצבע שחור פחם שמעניק תחושה גולמית, ומשתלב היטב בנוף ההרים ובסלעים המקיפים את המקום. אחת מהבריכות בנויה באופן שמאפשר שכיבה, כך שניתן לצפות ממנה לא רק על ההרים אלא גם על השמיים – חוויה מרשימה במיוחד אם מגיעים בתקופה שבה אפשר לראות את הזוהר הצפוני. להשלמת החוויה בספא, המלצרים במקום מסתובבים בין הבריכות ומגישים משקאות לכל דורש, כך שאין שום סיבה לצאת מהמים החמימים. הלגונה הכחולה – Blue Lagoon המיקום: Grindavik אדריכלות: Basalt Architects עיצוב פנים ומוצר: Design Group Italia אי אפשר לדבר על מרחצאות באיסלנד בלי להזכיר את הלגונה הכחולה, שנחשבת לאחד מאתרי הספא המובילים בעולם. למרות המראה העכשווי של המקום, מדובר בלגונה ותיקה שהחלה לפעול בשנות השבעים של המאה הקודמת. הלגונה נוצרה במקרה, בעקבות הזרמה של מים מתחנת הכוח הגיאותרמית הסמוכה. המים האלה, שהיו עשירים במלחים וסיליקה, התגלו כבריאים מאד לעור, ובמהרה החלו המקומיים לרחוץ בהם. עם השנים המקום השתכלל, ונבנו שם מתקנים שאפשרו רחצה נוחה, והיום כבר ניצב שם מלון יוקרה וספא שמושך מאות אלפי תיירים בשנה. המים בלגונה הכחולה מאופיינים בגוון טורקיז מהפנט, אבל היופי של האתר ממש לא מסתכם בזה. עוד לפני שנכנסים, פוגשים בשביל גישה מעוצב שמזכיר אולם אירועים. גם עמדת הקבלה ואזור המלתחות מעוצבים באופן מוקפד, וכך גם בתי הקפה והמסעדות במקום. למי שמתלבט אם לשתות לפני או אחרי הרחצה, נספר שיש בר משקאות שיושב ממש בתוך הבריכה. הפתעה נוספת שמתגלה במים היא עמדה שבה ניתן לקבל מסיכות פנים טבעיות. וכך, עם כוס יין ביד ובוץ על הלחיים, אפשר להישען לאחור וליהנות מכל הטוב שיש למקום להציע. ספא ווק – Vök מיקום: אגם Urriðavatn אדריכלות: Basalt Architects עיצוב פנים: Basalt Architects and Design Group Italia שנת הקמה: 2019 הספא Vök נפתח רק בשנת 2019, אבל כבר הספיק להתברג לשורה הראשונה של המרחצאות באיסלנד. הספא נמצא במזרח האי, בקרבת העיירה אגילסטדיר (Egilsstaðir), ויושב על אגם Urriðavatn. מדובר במיקום ייחודי אפילו במושגים של איסלנד, כיוון שהמים במרחצאות מגיעים ישר ממעמקי האגם. האתר כולל סאונה ושלוש בריכות, כאשר שתיים מהן צפות על האגם ונראות כהמשך ישיר שלו. הצורה של הבריכות נראית כשבר שנעשה בתוך אגם קרח, והאופן שבו הן משתלבות באגם יוצר טשטוש בין המלאכותי לטבעי. הבריכות הצפות גם מאפשרות גישה ישירה לאגם, כך שרוחצים אמיצים יכולים לקפוץ מדי פעם לטבילה קצרה במים הקרים. לדברי המתכננים של האתר, המיקום של הבריכות נבחר בקפידה גם כדי לאפשר גישה למקור הנביעה של המים, וגם כדי להבטיח למבקרים הנאה מקסימלית מהנוף שנשקף מסביב. המתכננים מוסיפים כי הקו שהנחה אותם בעיצוב המקום היה לפגוע כמה שפחות בטבע. ממש כמו שהבריכות משתלבות באגם, כך מבנה הספא נראה כמו חלק מהאדמה, בין היתר בזכות הגג שמחופה בדשא. ספא גאו-סי – GeoSea המיקום: Húsavík אדריכלות ועיצוב פנים: Basalt Architects שנת הקמה: 2018 בצפון איסלנד, בסמוך לעיירה הוסאוויק ((Húsavík, נמצא אתר המרחצאות GeoSea שנהנה מזרימה קבועה של מים תת קרקעיים חמים. הבריכות עצמן אמורפיות ויושבות ממש על קו המים, כך שהן נראות כמו המשך של הים. אם לא די במראה האינסופי הזה, המקום כולו מוקף בהרים שמזכירים שלמרות החמימות, הקוטב הצפוני נמצא במרחק לא גדול משם. מבנה הספא ממוקם על צוק, וחלקו מוטמע בתוך האדמה כדי לא לפגום במראה של האזור. עיצוב הפנים מכבד גם הוא את הסביבה החיצונית, ומאופיין בצבעוניות מונוכרומטית ובשימוש בחומרים טבעיים. חלק מהקירות מחופים בטון, ובכך מתכתבים עם הצוקים הרבים שמקיפים את האתר. מיווטאן – Mývatn המיקום: אגם Mývatn אדריכלות: Halldór Gíslason שנת הקמה: 2004 בצפון-מזרח איסלנד, סמוך לאגם מיוואטן (Mývatn) נמצא אתר המרחצאות שמכונה "הלגונה הכחולה של הצפון". בדומה לאתר שנמצא בדרום האי, גם כאן מדובר בלגונה המכילה מיזוג ייחודי של מינרלים וסיליקטים המעניקים למים גוון טורקיז יפיפה. קרקעית הבריכה מכוסה בחול וחצץ, ובשל ההרכב הכימי של המים, לא גדלים בתוכה חיידקים לא רצויים וצמחייה, מה שמייתר את השימוש בכלור או בחומר חיטוי אחר. העיצוב של המרחצאות פשוט יחסית, אך זה חלק מהקסם של המקום. המוקד העיקרי כאן הוא לא עמדת הקבלה או המלתחות, אלא המים עצמם. בעוד במרבית המרחצאות באיסלנד מתפזרים על פני כמה בריכות, כאן יש בריכה גדולה שמחולקת לאזורים בטמפרטורות משתנות. בזכות הסלעים הגדולים שמקיפים את הבריכה, המבקרים נהנים מתחושה של רחצה בלב הטבע. מי שמצליח להגיע בשעה המתאימה, גם יכול להשקיף מתוך המים על השקיעות האיסלנדיות המרשימות.
לא בלי אשתי טוראי קים הורמיליאדה, בן למשפחת עובדים זרים מהפיליפינים, לא היה חייב להתגייס, אבל הוא הרגיש כל–כך ישראלי, שמבחינתו אפילו לא הייתה שאלה * הוא התנדב לצה"ל. לקרבי. לחטיבת כפיר, אלא שתרומה למדינה, מתברר, לא מספיקה כדי לקבל ממנה את הזכות להקים משפחה - ואשתו ההרה, איירין, עלולה למצוא את עצמה מגורשת בקרוב מישראל * "אני לא מתכוון לוותר", אומר הורמיליאדה ממעמקי הקרב של חייו. "אני רוצה לגדל את הבת שלי כאן" טוראי קים הורמיליאדה מחכה. הוא מחכה לסיים את האימון המתקדם בגדוד דוכיפת, הוא מחכה לכומתה המנומרת, הוא מחכה לסיכת הלוחם, הוא מחכה גם לשיחת טלפון. כשהשיחה הזאת תגיע, ישמע קים בצד השני את עורך דינו וזה יבשר לו אם יש אישור או אין. כשהשיחה הזאת תגיע, ירוץ הורמיליאדה אל אשתו ההרה, יסתכל עליה - ויידע לראשונה מה צופן להם העתיד המשותף. אבל בעוד שלהגעת הכומתה והסיכה יש תאריך, למועד השיחה אין זמן מוגדר. להורמיליאדה אין מושג מתי הטלפון יצלצל. הוא לא יודע מתי יגידו לו אם אשתו זכאית לקבל מעמד חוקי בארץ או שמא היא צפויה להיות מגורשת בחזרה לפיליפינים. בכל יום הוא שואל הרבה אנשים, הרבה שאלות, ותמיד זוכה לאותה התשובה: "התהליכים האלה לוקחים זמן, אין ברירה, צריך פשוט לחכות". היינו חמולה כזאת עוד בראשית העשור הקודם, הגיעה אמו של קים מהפיליפינים ארצה, במטרה לעבוד במשק בית. כעבור כשלוש שנים, הצטרף אליה האב, כשהוא משאיר את קים ואת אחיו הגדול למשמורת אצל הסבא והסבתא. שנתיים חיו האחים מבלי לראות את הוריהם, עד שיום אחד, כשהיה קים בן שבע, הגיע האב לביקור. "זה היה מוזר", נזכר הורמיליאדה. "הוא בא אחרי כל–כך הרבה זמן, כמעט לא הכרנו אותו. להורים שלי כבר היו אישורי עבודה באותם ימים, אז אבא החליט לקחת אותנו איתו, וכך הגענו לכאן. לי לא היה מושג מה זה ישראל. פתאום הגעתי למקום שמעולם לא ראיתי. המזל שלי שהייתי צעיר, התחלתי כאן כיתה א', למדתי מהר את השפה, הכרתי חברים, וזהו, נהייתי חלק מהארץ". משפחת הורמיליאדה קבעה את מושבה בתל אביב, העיר בה מתגורר קים גם היום, וחיה שם כחלק מקהילה של עובדים זרים. "היינו חמולה כזאת", צוחק הבן, "אבל זה לא פגע בהשתלבות שלנו בארץ. נכון שהתנהגנו אחרת כשהיינו בחברת הזרים, אבל כולנו ספגנו את התרבות הישראלית. הילדות שלי כאן הייתה כמו של כל ישראלי רגיל, מה שכל ילד היה עושה, עשיתי גם אני. בבית–הספר הגעתי לכיתה שהיה בה עוד פיליפיני, וקיבלו אותנו בחום ובאהבה, לא התייחסו אלינו כאל זרים. גם ההורים שלי היו תמיד מאוד מחוברים למה שקורה כאן". את מולדתו הורמיליאדה כמעט שאינו זוכר. הוא אפילו לא מנסה להתעדכן במצבה דרך אמצעי התקשורת. תחושת הזהות הישראלית שלו כה חזקה, עד שגם במחלוקת סביב סוגיית בני עמו השוהים בארץ קשה לו לבחור צד. "צריך להבין שהעובדים הזרים באים לפה בהתחלה לתקופה מסוימת רק כדי לעבוד. הם בסך הכול רוצים שיהיה להם כסף לשלוח למשפחות", מסביר הורמיליאדה. "עם הזמן הם רואים שיותר טוב להם פה מאשר במדינה ממנה באו ומתייחסים לישראל כמקום שבו הם יכולים לשרוד. בגלל זה הם מחליטים להישאר. בגלל זה גם אנחנו כאן". עם זאת, הורמיליאדה מבין גם את עמדת הממשלה והרשויות. "זה מסבך את המדינה, אם הרבה זרים יבואו תהיה צפיפות אוכלוסין ויהיו פחות עבודות לתושבים. יש המון בעיות. אני יודע גם על הרבה עובדים שיולדים פה ילדים רק בשביל שייתנו להם להישאר, משתמשים בתינוקות שלהם כהגנה. כל צד סובל, אבל כל צד גם עושה משהו לא בסדר. אני לא יודע איפה אני עומד, באמת שאין לי מושג מה הפתרון". הורמיליאדה ומשפחתו ניצבו בעצמם, לא אחת, תחת איום הגירוש. בשנת 2000 ,חמש שנים לאחר שעלה לישראל, חלה החמרה במדיניות הממשלה כלפי העובדים הזרים. ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, הכריז על הגברת האכיפה ועל גירוש מי ששוהה בארץ ללא היתר. בעקבות ההכרזה, היו בני משפחת הורמיליאדה בסכנה. "אני זוכר שלא ידענו מה יהיה איתנו", אומר קים. "כל הקהילה שלנו חששה מאוד, והרבה משפחות העדיפו לקחת את הילדים שלהן ולעזוב את הארץ. לנו אין בית בפיליפינים, אין לנו שם כלום, אז ידענו שגם אין לנו מה להפסיד והחלטנו להישאר בישראל ולראות מה יהיה. לבסוף הוחלט שמשפחות עם ילדים מגיל מסוים יורשו להישאר בארץ, היה לנו מזל". יש המון צרות מזרים שיכולים למצוא עצמם מגורשים בכל רגע, קיבלו בני המשפחה בשנת 2005 מעמד חוקי של תושבי קבע. הורמיליאדה ואחִיו כבר היו מעל גיל 18 כשזה קרה, ועל כן לא חלה עליהם חובת גיוס. עם זאת, היה ברור לשניים שיתנדבו לשורות צה"ל. "אני זוכר שתמיד כשהייתי רואה אנשים עם מדים, הייתי אומר לעצמי: 'יום אחד גם אני אהיה ככה'", הוא אומר. "מה שכן, הייתי צריך לחכות קצת עם הגיוס, גם כי הייתי חייב לעבוד וגם כי בדיוק הכרתי את איירין". איירין, בחורה פיליפינית, הגיעה לישראל למטרת עבודה. היא והורמיליאדה הכירו דרך חברים משותפים - ומיד התאהבו. כעבור שלוש שנים הם נישאו. עוד לפני החתונה דאג הורמיליאדה ליידע את ארוסתו בנוגע לתוכניותיו להתגייס ואף הודיע לה שהוא הולך לקרבי, לא חשוב מה יקרה. היא הסכימה. רק היום, כשבעלה כבר חייל, מתחילה איירין לתפוס את משמעות הצבא. "אשתי מאוד דואגת", מודה הלוחם. "בעיקר על הקטע שאני לא חוזר הביתה כל–כך. אבל גם לי יש את החששות שלי", מוסיף, "זה לא פשוט לי לצאת לבסיס כשאני משאיר את האישה שלי בבית". בין הורמיליאדה לאשתו מפרידות שש שנים. הוא בן 22 והיא 28 .עם זאת, טוען הזוג כי פער הגילים והעובדה שאיירין היא המבוגרת, אינם מהווים בעיה. מה שכן מפריע הוא העובדה שלאיירין עדיין אין מעמד של תושבת קבע. "יש עם זה המון צרות", מספר הבעל. "ממש אחרי החתונה תפסו את אשתי ברחוב ובדקו לה את הרישיונות. התברר שהם לא היו בתוקף אז שמו אותה שבועיים במעצר. הייתי עצבני, כעסתי נורא, אמרתי: 'מה זה? לי יש מעמד ואת אשתי לוקחים'? כמובן שהתחלתי כל מיני ריצות, לחצתי שיוציאו אותה, אבל הם היו מוכנים לאפשר לה להשתחרר רק עם ערבות של 20 אלף שקל. שילמנו את זה, מה יכולנו לעשות? הייתי צריך ללוות כסף מחברים בשביל זה, ועדייין לא הצלחתי להחזיר להם". הורמיליאדה חשב לתומו שמעמד הקבע שלו יעניק אוטומטית מעמד זהה גם לאיירין. המעצר הבהיר לו שאין זה כך. על–פי חוק, כל תושב ישראלי שמנהל משק בית משותף עם בן זוג שאינו ישראלי, חייב להוכיח שהזוגיות אמיתית על מנת להעביר לבן זוגו את המעמד. הורמיליאדה מיהר להעביר את מסמכי הנישואים למשרד הפנים, כדי למנוע את גירושה של איירין, אלא שמבדיקת המשרד עלה כי אף אחת מהתעודות אינה קבילה ואינה מוכרת לרישום בני הזוג כנשואים. סבין חדד, דוברת רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, אמרה ל"במחנה" כי הזוג הורמיליאדה לא המציא למשרד מסמכים נדרשים נוספים, ולכן סורבה בקשתו. התגובה המפורטת של המשרד, הוסיפה, תימסר במסגרת ההליך המשפטי שמתקיים בנושא. "זה היה מוזר, הייתי בטוח שאחרי החתונה אוכל להעניק לאיירין מעמד של קבע, אבל אז הגיע משרד הפנים ואמר לי שהנישואים שלי לא תקפים ושלא אוכל להעניק לאיירין את המעמד", אומר הורמיליאדה. "כל–כך התרגזתי. ממש לא הבנתי כלום, אמרתי: 'מה זאת אומרת אני לא יכול להעניק את המעמד? זאת אשתי'. אבל כלום לא עזר. 'אנחנו לא יכולים לעזור ולא חשוב מה תעשה', הם אמרו לי. 'תתחתן, תתגייס, אתה לא אזרח'. באמת שאני לא קולט מה חושבים שם במשרד הפנים, נותנים לך מעמד ויודעים שיום אחד תתחתן, למה הם לא חושבים מה יהיה עם האישה?" אף על פי שנפגע, החליט קים להבליג. "הלכתי לעורך הדין שלי. אחרי שמשרד הפנים סירב להכיר בנישואים שלי פעם נוספת, עתרנו לבית–המשפט. משרד הפנים ביקש מבית–המשפט עוד זמן כדי לבדוק כל מיני דברים קטנים. הוא ממש חיפש אותנו ומצא חור קטן, איזה טופס שאיירין לא הגישה, תעודה שחסרה - ולכן סירב להכיר בה. היינו צריכים להתחיל הכול מחדש ולהגיש עתירה נוספת. התברר שכל הסיבוך נובע מכך שמבין האנשים שקיבלו את מעמד תושב הקבע בשנת 2005 ,אני הראשון שמבקש להעביר את המעמד לאדם אחר. הם לא כל–כך יודעים איך להתמודד איתנו". לדברי עורך דינו של הורמיליאדה, תומר ורשה, משרד הפנים אינו מייחס חשיבות לעובדה שמדובר בחייל או לכך שאיירין בהיריון - וגורר את ההליך. לטענת הפרקליט, על–פי נוהלי משרד הפנים, האישה זכאית למעמד של תושבות קבע כבר היום. בינתיים, עד לקבלת ההחלטה הסופית, מוגדרת איירין כשוהה ללא אשרה. התשובה לעתירה אמורה להגיע רק במהלך החודש הבא. "זה המון המון ריצות. מזל שיש לי מרץ", צוחק הורמיליאדה. "הדברים האלה לוקחים זמן, אני יודע. ברור לי שזה לא הולך להיות קל, אבל אני לא מתכוון לוותר בשום מצב. נגיש עתירה ועוד עתירה, עד שתצא להם הנשמה והם יבינו. עם הזמן אני גם מתחיל להבין איך מתנהלים שם הדברים. אם בהתחלה לא ידעתי מה זה בכלל משרד הפנים, אז היום אני כבר פחות או יותר יודע למי צריך לפנות. היחס הוא אותו יחס רע. הם לא מקשיבים, אז הפסקתי לדבר. את כל הדברים מסדר עכשיו עורך הדין שלי, אני רק מחכה לעדכונים". קשה קשה בימים אלו מתגוררים בני הזוג הורמיליאדה בבית קטן סמוך לתחנה המרכזית בתל אביב, שם הם מצפים לתשובה וגם לבת שצפויה להיוולד בעוד כארבעה חודשים. "קשה קשה", אומרת איירין ומצביעה על בטנה ההריונית. הרבה אין בבית, רק מיטה, שולחן, ארון ומטבחון צפוף. "זה מקום קצת קטן לילדה", אומר הורמיליאדה. על המקרר במטבח מונחות ארבע קופסאות לוף. "אשתי אוהבת את זה", הוא מסביר בחיוך, "בכלל, האוכל בצבא ממש מזכיר את האוכל הפיליפיני, אז בקטע הזה אני מסתדר מצוין". איירין מסתכלת על הלוף וצוחקת. "עם אורז, טעים", היא אומרת. יותר מדי מילים בעברית היא לא יודעת, רק ממלמלת: "הרבה זמן, אין כסף, הכול נגמר", ואפילו מצליחה להוסיף: "בית–משפט, מאסר, משרד פנים משוגע"."לא כל–כך טוב לה כאן", מודה הבעל בצער, "היא לבד, בהיריון. בעלי הבית שאצלם היא עבדה פיטרו אותה איך ששמעו שאנחנו מתחתנים, ועכשיו אסור לה לעבוד". "משפחה חסר מאוד מאוד", מוסיפה האישה, "אם לא בעל שלי, לא ישראל". בינתיים נהנית איירין משקט יחסי, זאת הודות לצו בית–משפט, לפיו אסור לסלקה מהארץ עד שתוכרע הכף לגבי עתיד שהותה. "אני לא יודע מה יהיה", אומר הורמיליאדה, "יכול להיות שעורך הדין יודיע שאין מעמד. אם בכל זאת יגרשו אותה, לא אוכל להישאר פה, וחבל לי. אני רואה את העתיד שלי בישראל, אני כבר חושב לפתוח יום אחד איזה עסק עם חברים. מה שהכי כואב לי זה שכל הילדות שלי הייתה כאן, ואני רוצה שכך יהיה גם עם הילדות של הבת שלי". הורמיליאדה מציין שעזיבת הארץ תוביל בהכרח לעזיבת הצבא. "אני לא אוכל להישאר בצה"ל, כמובן, ואני באמת אוהב להיות חייל", הוא אומר. "ממש טוב לי בצבא. היו פעמים שאפילו חשבתי לצאת לקצונה, ויכול להיות שיום אחד זה עוד יקרה. מאז שהתגייסתי אני מרגיש יותר ישראלי. המפקדים שלי מאוד מבינים את הבעיה ומנסים לעזור לי, לא מזמן אפילו קיבלתי מענק כספי מהצבא לעורכי דין כי כבר לא יכולתי לממן דברים בעצמי". "אני גם זכאי למעמד של חייל נשוי", אומר הורמיליאדה, ואז מוסיף במעין צחוק: "הנה קטע שאני לא מבין - למה הצבא יכול להכיר בנו כנשואים אבל המדינה לא?" הורמיליאדה אינו יכול שלא לחוש תסכול. חוסר הידיעה מנקר בו כבר זמן רב ואין לו שום דרך לדעת מתי תבוא התשובה, תהיה אשר תהיה. עם זאת, הוא מגלה כי גם בימים הכי קשים, בהם נדחה שוב ושוב על־ידי הרשויות, לא חשב להפסיק את שירותו בצה"ל. "שום דבר ממה שקרה לא השפיע לרעה על החלטתי לשרת", הוא מבהיר, "אני שמח שאני יכול לתרום למדינה, ולא משנה לי איך משרד הפנים רואה את הדברים ומה מופיע בתעודות. אני, בתחושה שלי, מרגיש אזרח לכל דבר".